‘I asked God’ | שאלתי את אלוהים

‘I asked God’ | שאלתי את אלוהים


In my early twenties, I wanted to give my life to God. I decided to enter a convent to become a nun. The day that I had planned to go to speak with the nuns, who had long been friends, I had a conversation with God. The thought of my heart was, “God, I can be good, and I can be religious. You see the lines on the palm of my hand? I can give and help. You see the veins on the top of my hand? I can follow a religion. But, if there is more to You than being good or religious, You better tell me now because I am going into that building and will pray to statues and with beads the rest of my life. If you are God, don’t send me anyone to tell me. Don’t send me a priest or teacher.” I then looked up to heaven. I pointed my finger to Him and sternly and loudly said, “If You are God, then tell me YOURSELF!”

Before I finished enunciating the letter f with my lips, a profound love came inside me. It was so encompassing I fell to the floor. This love engulfed me. Thick drops of tears fell from my eyes as this love entered me. It was too profound for me to contain. I could not speak. I was suddenly aware of God’s existence.

In an instant all my sins from the time I was a child to my adult life went through my mind. This was very quick. In my heart I asked God, “You saw all of that, and You protected me all along?”

His voice spoke to me, “It was Me.” After a pause, He spoke again, “I am the Son of God.” There was another pause. He spoke again, “I am Jesus.” He paused. During the pauses, I saw the shadows of Him as who He is. He spoke again, “You cannot come to the Father, but through Me. I died for you on the cross.” I could see the shadow of the cross to my right at a distance. He spoke again, “I gave my blood to cleanse you.” He opened my understanding. “You cannot take your heart out, Claudia, wash it with soap and water, and put it back in, but I can do it.”

That second a cleansing went through me. I was separated from the world into His presence. I saw the ways of the world depart from me as one would sense an existence leave. I couldn’t bear to even think of the world touching me. I shook at the thought of it. In an instant I was immersed in a cleansing as a cloak of holiness covered me.

The Son of God continued to engulf me in His love, until all I could do was love Him. That instant, I belonged to Him. I was blind to everything. All I could see was Jesus.

I was still sitting on the floor and my tears were still thick, as they continued to fall. Inside me was His profound love. My very breath was His. He had come into my heart in the power of His love.

When He was done, I got up from the floor knowing that God had a Son, that His name was Jesus, that I could not go to the Father but through Him, and that He had died on the Cross for my sins. His love was profound, surpassing all existence. Jesus opened my understanding that He is the Saviour of my soul.

A few days later, my family would not understand the dramatic change in me. It was evident that I was no longer the same. I was told that I had to choose between my God or their god. I was to choose between my home and family or my God. Before I could think about it, I heard His voice again. He said, “Claudia, you have no choice to make here. You have not chosen Me. I have chosen you. Now go.”

I met others who went to church and read a book called the Bible. Soon, I had one and began to read it. I told God, “I don’t like Your book. It has so much evil in it, murderers, heads cut off and nailed to walls, rapes, incest, wars, horrible deaths. No, I don’t like Your book.”

Suddenly I heard the voice of the One Who had revealed Himself to me. He spoke and said, “This book is about salvation. No one can go to the Father but through me, and all else go to hell.” I deeply questioned this. “Wait,” I said, “You are mistaken. There are people who help others, those who help the poor and the needy.” He spoke again, “This book is about salvation. No one can come to the Father but through me. All else go to hell.” I argued with Him again. “You must be mistaken. What about good people?” He spoke the third time, “I am the Son of God. No one can come to the Father, but through Me, and all else go to hell.”

The third time He spoke, He showed me a darkness. It consisted of beings flying intensely. He made me understand that these beings were from hell. Stunned, I asked Him, “Do you mean that those beings are from hell? There is a devil? And, all day long he is after souls to take them with him, and all day long You are after the very same souls to take them with You?!”

He gave me the understanding of the reality of this truth. With determination and resoluteness, I said to Him, “I promise that from this day forth, every countenance my eyes see, I will TELL THEM ABOUT SALVATION!”

I don’t know what made me take out my garbage that next minute. When I arrived at the trash bins, I saw a young American man with red hair and a red beard throwing out his garbage. He seemed to be about nineteen or twenty years old. He was murmuring to himself. I looked at him and said, “Whatever you are murmuring about, have you talked to God about that?”

The young man looked at me and said, “How do I do that?” With much boldness in me, I said, “Would you like to kneel right here and give your life to Jesus?” He immediately said, “YES!” I prayed a simple prayer, as he prayed with me. He believed in Jesus and gave his life to Him. Jesus had taken me at my word and saved the first soul through His life in me.

It has been thirty-eight years since the day Jesus revealed Himself to me and told me He is the Son of God, who died on the Cross for my sins, taking me for Himself and giving me understanding about salvation in Him.

Since then, He has been saving souls through His life in me every week, one at a time. He is the soul Saviour! Glory to the Son of God, Jesus, The Messiah!


שאלתי את אלוהים  – עדות

כשהייתי בערך בת עשרים, רציתי להקדיש את חיי לאלוהים. החלטתי להפוך לנזירה ולהיכנס למנזר. ביום בו תכננתי ללכת ולדבר עם הנזירות, איתן הייתי בקשר זמן רב קודם לכן, ניהלתי שיחה מעניינת עם אלוהים. המחשבות שמילאו אותי היו, “אלוהים, אני יכולה להתנהג כמו שצריך, אני יכולה להיות דתיה. אתה רואה את כפות ידי? אני יכולה לתת ולעזור. אתה רואה את הורידים בגב ידי? אני יכולה להיות דתייה. אבל, אם יש משהו מעבר לעשיית מעשים טובים ודת שיכול להוביל אותי אליך, אתה חייב להראות לי עכשיו מה זה, כי אני עומדת לצעוד לתוך המבנה הזה ולהתפלל לפסלים ולשחק עם חרוזים לכל שארית ימי חיי. אם אתה אלוהים, אל תשלח מישהו לדבר איתי. אל תשלח לי כומר או מורה”. נשאתי את עיניי לשמיים. נופפתי באצבעי והכרזתי בקול, “אם אתה אלוהים, תראה לי בעצמך!”

עוד לפני שסיימתי לומר את התפילה הזו, אהבה אדירה שטפה אותי מכף רגל ועד ראש. זה היה כל כך מוחשי, שפשוט נפלתי על הרצפה. גל של אהבה עטף אותי מכל עבר. דמעות תנין זלגו מעיניי כשהאהבה הזו מילאה אותי. כל החוויה הזו היתה יותר מכפי שיכולתי לשאת. לא יכולתי לדבר. פתאום מצאתי את עצמי מודעת בכל רמ”ח אברי לקיומו של אלוהים.

בין רגע, כל החטאים שחוללתי אי פעם מילדותי ועד אותה שנייה חלפו בדעתי. הכל קרה ממש מהר. בליבי שאלתי את אלוהים, “ראית את כל זה, וכל הזמן הזה גוננת ושמרת עלי?”

שמעתי אותו אומר לי, “זה הייתי אני”. אחרי הפוגה קלה, שוב שמעתי אותו אומר, “אני בן אלוהים”. ורגע לאחר מכן הוא המשיך ואמר, “אּני ישוע”. ושוב הפוגה. במהלך ההפוגות בין דבריו, ראיתי כמעין צל או דוגמית שלו כפי שהוא באמת. הוא שוב דיבר ואמר, “אין איש יכול לבוא אל האב אלא דרכי. אני מסרתי את חיי למוות על הצלב למענך”. מצד ימין שלי, במרחק מה, יכולתי לראות את הצל של הצלב. הוא המשיך ואמר, “שפכתי את דמי כדי לטהר אותך”. הוא פתח את יכולות הבנתי. “קלאודיה, את לא יכולה לקחת את ליבך, לעקור אותו ממקומו, לשטוף אותו בסבון ובמים, ואז להחזיר אותו למקום. אבל אני כן יכול לעשות את זה”.

באותו רגע הרגשתי שטיהור וזיכוך מתרחשים בתוך תוכי. הופרדתי מהעולם והובלתי אל נוכחותו. הרגשתי איך דרכי והלכי העולם סרים מעלי ממש באופן מוחשי. לא יכולתי לשאת אפילו את המחשבה שמדוחי העולם יגעו בי. עצם המחשבה על כך גרמה לי לרעוד מכף רגל ועד ראש. כהרף עין מצאתי את עצמי עטופה בטיהור וזיכוך כשמעטה של קדושה כיסה אותי מכל עבר.

בן אלוהים המשיך לעטוף אותי באהבתו, עד שהדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לאהוב אותו בחזרה. כמו עיוורת, לא יכולתי לראות שום דבר אחר. הדבר היחיד שיכולתי לראות היה ישוע.

ישבתי על הרצפה כשדמעות תנין זולגות מעייני. אהבתו האדירה מילאה כל פינה בקרבי. אפילו הנשימות שנשמתי היו שלו, ורק שלו. הוא בא ונכנס לתוך ליבי בכוח אהבתו.

כשהוא סיים, קמתי מהרצפה בידיעה שלאלוהים יש בן, שקוראים לו ישוע, שאני לא יכולה להגיע אל האב אלא דרכו, ושהוא מת על הצלב כדי לשלם את מחיר חטאיי. ידעתי שאהבתו אדירה, נשגבת מעל לכל דבר אחר ביקום כולו. ישוע פקח את עיני הבנתי לראות שהוא מושיע נפשי.

חלפו מספר ימים, ובני משפחתי לא יכלו להבין את השינוי הדרמטי שהם ראו בי. היה ברור שאני לא אותו אדם שהייתי רק ימים קודם לכן. הם אמרו לי מפורשות שעלי לבחור בין האלוהים שלי, לאליל שלהם. נאלצתי לבחור בין ביתי ומשפחתי לבין אלוהיי. לפני שיכולתי אפילו לחשוב על כל המשתמע מכך, שמעתי שוב את קולו. הוא אמר, “קלאודיה, אין לך פה אפשרות בחירה. לא את בחרת בי. אני בחרתי בך. עכשיו קומי, ולכי”.

פגשתי אנשים שביקרו בקהילה וקראו בספר שנקרא ספר הכתובים. עד מהרה, השגתי גם אני עותק של הספר שכלל את התנ”ך והברית החדשה, והתחלתי לקרוא בו. אמרתי לאלוהים, “הספר שלך לא מוצא חן בעיניי. הוא מלא בכל כך הרבה רוע ורשעה, רציחות, עריפת ראשים והצגתם לעיני כל, אינוס, גילוי עריות, מלחמות, מיתות נוראיות. לא, הספר הזה ממש, אבל ממש, לא מוצא חן בעיניי!”

לפתע שמעתי את הקול של אותו האחד שהתגלה לי תקופה קצרה קודם לכן. הוא דיבר ואמר, “הספר הזה עוסק בישועה. אין איש יכול לבוא אל האב אלא דרכי, וכל מי שלא יבוא אל האב דרכי, סופו להגיע לגהינום”. היה לי מאוד קשה עם הרעיון הזה. “רגע”, אמרתי, “אתה לא רציני. זו חייבת להיות טעות. יש אנשים טובים, אנשים שעוזרים לאחרים, אלה שעוזרים לעניים ולנזקקים. מה איתם?” הוא השיב, “הספר הזה עוסק בישועה. אין איש יכול לבוא אל האב אלא דרכי, וכל מי שלא יבוא אל האב דרכי, סופו להגיע לגהינום”. המשכתי להתווכח איתו. “זו חייבת להיות טעות. מה עם כל האנשים הטובים בעולם?” ושוב, בפעם השלישית, הוא ענה ואמר, “אני בן אלוהים. אין איש יכול לבוא אל האב אלא דרכי, וכל מי שלא יבוא אל האב דרכי, סופו להגיע לגהינום”.

כשהוא דיבר בפעם השלישית, הוא הראה לי חשיכה. החשיכה הזו היתה מורכבת מישויות שעופפו מצד לצד ללא הפסקה. הוא הוביל אותי להבין שהישויות האלה מקורן בגהינום. בהלם טוטאלי, שאלתי אותו, “אתה רוצה להגיד לי שהישויות האלה הן מהגהינום? שהשטן הוא אמיתי? שכל היום הוא נמצא בחיפוש מתמיד אחר נפשות אותן הוא יכול לקחת לגהינום איתו, ושכל היום אתה נמצא בחיפוש מתמיד אחר אותן נפשות כדי לקחת אותן איתך?!”

הוא איפשר לי להבין את המציאות של האמת הזו. בנחישות ובנחרצות, אמרתי לו, “מהיום ואילך, לכל מי שיקרה בדרכי, אני מתחייבת לספר על ישועתך! אני מבטיחה לך!”

אני לא יודעת מה גרם לי לקחת את הזבל לפח האשפה דקה לאחר מכן. כשהגעתי לפח הזבל, ראיתי שם בחור צעיר, שיצא גם הוא לזרוק את הזבל. הוא נראה כבן תשע עשרה או עשרים. הוא מלמל לעצמו בשקט. הסתכלתי עליו ואמרתי, “עם אלוהים דיברת על מה שאתה ממלמל לעצמך?”

הוא הסתכל עליו ואמר, “איך אני יכול לעשות את זה?” תעוזה אדירה מילאה אותי. אמרתי לו, “אתה רוצה לכרוע ברך ממש כאן ועכשיו ולתת את חייך לישוע?” הוא מיד ענה, “כן!” בקול שאינו משתמע לשתי פנים. נשאתי תפילה פשוטה, והוא התפלל יחד איתי. הוא האמין בישוע ונתן לו את חייו שם ליד פחי הזבל. ישוע לקח את ההבטחה שלי ברצינות והושיע את האדם הראשון שסיפרתי לו אודותיו ועל החיים שלו בקרבי.

שלושים ושמונה שנים חלפו מאז היום שבו ישוע נגלה לי לראשונה ואמר לי שהוא בן אלוהים, שהוא מת על הצלב בעבור חטאיי, לקח אותי להיות שלו, ופקח את עיני הבנתי לדעת מהי ישועה בו ודרכו.

מאז, מדי שבוע הוא מושיע נפשות באמצעות חייו ששופעים בקרבי. הוא מושיע הנפשות! כבוד, הדר ותפארת לבן אלוהים, ישוע, המשיח!